החלטה בתיק ת"א 202-05-08

הבקשה, וטענות הצדדים

1.         המבקש הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את הממצאים שנקבעו בפסק הדין בת"פ (שלום נתניה) 2189/03 מדינת ישראל נ' אביגדור נמני (להלן: " פסק הדין"), הליך פלילי שהתנהל נגדו עקב תלונה מצד יעקב גרינבוים (להלן: " המתלונן").

המשיב מס' 1 - בנק הפועלים בע"מ, אשר ביקש להסתמך על פסק הדין כראיה בהליך שלפניי, מתנגד לבקשה.

2.         המבקש חולק על הקביעות בפסק הדין, לפיהן הוא יצר מצג כוזב כלפי המתלונן שהכספים אשר קיבל ממנו מיועדים להשקעה בחברת בנייה, וטוען כי הסביר למתלונן בזמנו שהכספים מיועדים להשקעה בבורסה. לטענת המבקש, הכספים נמסרו על ידו למשיבים, וירדו לטימיון עקב השקעה כושלת.

3.         לדידי המבקש, הטענה לפיה הכספים שקיבל מהמתלונן הושקעו בבורסה כלל אינה סותרת את שנקבע בפסק הדין, שכן לא נקבע בו ממצא פוזיטיבי באשר לגורל הכספים, אלא שנקבע בו כי המבקש יצר מצג כוזב באשר ליעוד הכספים בלבד.

4.         בנוסף טוען המבקש כי לא קיבל הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בהליך הפלילי, כי הוא נשפט בגין סעיף אישום שכלל לא נחקר עליו במשטרה, וכי פסק הדין של בית משפט השלום ניתן בחוסר סמכות עניינית, שכן הרשיע אותו בעבירה שהנה בסמכות בית משפט מחוזי. כמו כן, הסכסוך בינו ובין המתלונן הנו אזרחי במהותו, וההרשעה בפלילים נבעה מחוסר יכולתו להחזיר למתלונן את הכספים. לדברי המבקש, הוא הגיש עתירה לבג"צ המפרטת טענות אלה, אולם העתירה נדחתה מטעמים פורמאליים בלבד ולא נדונה לגופה.

5.         לטענת המשיב, מדובר בפסק דין בו הוכחה אשמתו של המבקש מעל לכל ספק סביר ניתנה הכרעת דין לאחר שמיעת ראיות), נקבעו ממצאים עובדתיים, ערעור על פסק הדין שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי - נדחה, בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון - נדחתה, ובקשה לקיום משפט חוזר אף היא נדחתה. לפיכך, מדובר בפסק דין מרשיע, חלוט, שמוצו כל אפשרויות הערעור עליו, ואין מקום לאפשר למבקש ניסיון נוסף להשיג על הקביעות שבו. בניגוד לנטען על ידי המבקש, גרסתו בדבר השקעת הכספים בבורסה נדחתה באופן פוזיטיבי בערכאות השונות.

6.         עוד טען המשיב, כי התביעה דנן נסבה על כספים שהמבקש נטל במרמה מאת גרינבוים, הוא הורשע בשל כך בפלילים, וכעת הוא מנסה לזכות בכספי המרמה. בנסיבות אלה, טען המשיב, יש לנהוג בהתאם לכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

7.         בנוסף טען המשיב, כי הבאת ראיות לסתור ממצאים שנקבעו בפסק דין פלילי חלוט, המרשיע בעל דין בהליך אזרחי, תעשה בנסיבות מיוחדות וחריגות בלבד ובכדי למנוע עיוות דין. בענייננו אין מתקיימות נסיבות כאלה, ומתן היתר למבקש להביא ראיות לסתור, יגרום עיוות דין דוקא למשיב, ולא למבקש אשר כבר קיבל את יומו בבית המשפט ועניינו נדון בכל הערכאות, לרבות בבית המשפט העליון ובבג"צ.

דיון והכרעה

8.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על צרופותיהם, ועיינתי בפסק הדין המרשיע, כמו גם בפסקי הדין הנוספים שניתנו בעניינו של המבקש בערכאות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.         סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: " הפקודה") קובע:

" הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי. "

10.       בסעיף 42ג לפקודה, נקבע:

" הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין. "

11.       בפסיקת בית המשפט העליון, באשר להוראת הסעיפים דלעיל, נקבע כדלקמן:

" ... מסתמן, לגבי הבאת ראיות לסתור, הבדל חשוב בין האדם שהורשע (לרבות חליפו או מי שחב בחובו הפסוק...), לבין אדם אחר, זר להליך הפלילי. לראשון היתה שעת כושר להביא ראיותיו לפני השופט הפלילי, ולכן אין מקבלים מידו ראיה לסתור, אלא מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין. מן הצורך להטעים שלא בנקל תינתן לבעל-דין כזה רשות להבאת ראיה במשפט אזרחי, שאם לא יקפצו בתי המשפט ידם במתן הרשות, יסכלו את מטרת התחיקה, לרכז את חומר הראיות בבית-המשפט הפלילי ולא להותיר מקום להתדיינות נוספת." (ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט. נ' מסעוד, פ"ד כט(1) 208 (1974)).

12.       עוד נקבע בפסיקה כי כאשר הראיות אותן מבקשים להגיש כבר נבחנו בפני הערכאה העליונה ביותר, בית המשפט העליון, ולא היה בהן כדי לשנות את הממצאים העובדתיים והמסקנות שבהכרעת הדין, אין לשוב ולדון בהן פעם נוספת ואין להתיר את הגשתן במסגרת ההליך האזרחי (ת.א. (ת"א) 2701/05 עסיס עסקים נ' האגודה למען מכבי רמת גן, פורסם בנבו, 20/12/09).

13.       המבקש שלפניי הורשע בבית משפט השלום, בהכרעת דין מפורטת לאחר שמיעת ראיות, בשבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירה אחת של ניסיון לעבור עבירה כזו, ובעבירה אחת של הוצאת שיק ללא כיסוי. פסק הדין מגולל פרשה רחבת היקף של מרמה כלפי המתלונן, נטילת כספו תוך יצירת מצג כוזב, בתחכום, בשיטתיות ותוך ניצול מצבו של המתלונן שלא היה בקיא בענייני השקעות כספיות.